השתהד

Hebrew

Etymology

Root
שׁ־ה־ד (š-h-d)

Derived from Arabic شَهِيد (šahīd), literally "witness".

Verb

הִשְׁתַּהֵד • (hishtahéd) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

1. (intransitive, informal) To become a shaheed.

   גם אני ממש שמחתי באותו יום שבו המנוול הזקן, משלח השאהידים, סוף סוף השתהד בעצמו.

   gám aní mamásh samákhti be'otó yóm shebó hamenuvál hazakén, mishlákh hashahídim, sóf sóf hishtahéd be'atsmó.

   I was also very happy on the same day the old bastard, the master of shaheeds, finally became a shaheed himself.

Conjugation

Conjugation of הִשְׁתַּהֵד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִשְׁתַּהֵד action noun: הִשְׁתַּהֲדוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִשְׁתַּהַדְתִּי		הִשְׁתַּהַדְנוּ
	second	הִשְׁתַּהַדְתָּ	הִשְׁתַּהַדְתְּ	הִשְׁתַּהַדְתֶּם	הִשְׁתַּהַדְתֶּן
	third	הִשְׁתַּהֵד	הִשְׁתַּהֲדָה	הִשְׁתַּהֲדוּ
present		מִשְׁתַּהֵד	מִשְׁתַּהֶדֶת	מִשְׁתַּהֲדִים	מִשְׁתַּהֲדוֹת
future	first	אֶשְׁתַּהֵד		נִשְׁתַּהֵד
	second	תִּשְׁתַּהֵד	תִּשְׁתַּהֲדִי	תִּשְׁתַּהֲדוּ	תִּשְׁתַּהֵדְנָה1
	third	יִשְׁתַּהֵד	תִּשְׁתַּהֵד	יִשְׁתַּהֲדוּ	תִּשְׁתַּהֵדְנָה1
imperative		הִשְׁתַּהֵד	הִשְׁתַּהֲדִי	הִשְׁתַּהֲדוּ	הִשְׁתַּהֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.