התיר

Hebrew

Root
נ־ת־ר (n-t-r)

Verb

הִתִּיר • (hitír) third-singular masculine past (hif'il construction, passive counterpart הותר / הֻתַּר)

1. to untie, unravel
2. to release, to set free
3. to solve (an equation, a problem or difficulty)
4. to permit

Conjugation

Conjugation of הִתִּיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַתִּיר action noun: הַתָּרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתַּרְתִּי		הִתַּרְנוּ
	second	הִתַּרְתָּ	הִתַּרְתְּ	הִתַּרְתֶּם	הִתַּרְתֶּן
	third	הִתִּיר	הִתִּירָה	הִתִּירוּ
present		מַתִּיר	מַתִּירָה	מַתִּירִים	מַתִּירוֹת
future	first	אַתִּיר		נַתִּיר
	second	תַּתִּיר	תַּתִּירִי	תַּתִּירוּ	תַּתֵּרְנָה1
	third	יַתִּיר	תַּתִּיר	יַתִּירוּ	תַּתֵּרְנָה1
imperative		הַתֵּר	הַתִּירִי	הַתִּירוּ	הַתֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.