פיאר

Hebrew

Root
פ־א־ר (p-ʾ-r)

Verb

פיאר / פֵּאֵר • (pe'ér) third-singular masculine past (pi'el construction, passive participle מפואר / מְפֹאָר)

1. to praise, to glorify
   • 1926, Rachel the Poetess, To My Land 1–4:

     לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי, \ וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ \ בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה \ בִּשְׁלַל קְרָבוֹת;

     I did not sing to you my land, / and I did not praise your name / in tales of heroism / in an abundance of battles;

2. to adorn, to beautify

Conjugation

Conjugation of פיאר / פֵּאֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְפָאֵר action noun: פיאור / פֵּאוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	פיארתי / פֵּאַרְתִּי		פיארנו / פֵּאַרְנוּ
	second	פיארת / פֵּאַרְתָּ	פיארת / פֵּאַרְתְּ	פיארתם / פֵּאַרְתֶּם	פיארתן / פֵּאַרְתֶּן
	third	פיאר / פֵּאֵר	פיארה / פֵּאֲרָה	פיארו / פֵּאֲרוּ
present		מְפָאֵר	מְפָאֶרֶת	מְפָאֲרִים	מְפָאֲרוֹת
future	first	אֲפָאֵר		נְפָאֵר
	second	תְּפָאֵר	תְּפָאֲרִי	תְּפָאֲרוּ	תְּפָאֵרְנָה1
	third	יְפָאֵר	תְּפָאֵר	יְפָאֲרוּ	תְּפָאֵרְנָה1
imperative		פָּאֵר	פָּאֲרִי	פָּאֲרוּ	פָּאֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.