אִייוֹ

Judeo-Italian

Etymology

PIE word
*éǵh₂

Inherited from Late Latin eo, from Classical Latin egō̆, from Proto-Italic *egō, from Proto-Indo-European *éǵh₂. Compare Italian io.

Pronoun

אִייוֹ (ʾiyo /ijo/)

1. I (first-person singular personal pronoun)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 22, leaf 2, right page, lines 20–22:

     קֵי נוּן פַֿאוֵילַאיִי קוּן לִי פַאטֵירִי ווּסְטֵירִי אֵי נוּן קוּמַאנַאיִי אֵיסִי אִין דִי דֵי לוּ פַֿארֵי יִישִירֵי אִיִיוֹ אֵיסִי דַא טֵירַה דֵי מִיצְרַיִמ פֵיר קַאווּסִי דֵי קַאסְטוֹ אֵי סַאקְרֵיפִֿיזִיאוֹ׃ (Judeo-Roman)

     qe nun p̄aʾwelaʾyi qun li paʾṭeri wusəṭeri ʾe nun qumaʾnaʾyi ʾesi ʾin di de lu p̄aʾre yišire ʾiyo ʾesi daʾ ṭerah de miṣərayim per qaʾwusi de qaʾsəṭo ʾe saʾqərep̄iṣiʾo.

     /Ché nun favellaji cun li pateri vusteri, e nun cumannaji essi, in dì de lu fare jiscire ijo essi da terra de Miṣərayim per causi de casto e sacrefizio./

     For I did not speak with your fathers, and I did not command them, on the day I led them out of the land of Egypt, for reasons of burnt offering or sacrifice.

Related terms

• מִי (mi)

See also

Judeo-Italian personal pronouns

• טוּ (ṭu /⁠tu⁠/)
• אֵיסוֹ (ʾeso /⁠esso⁠/)
• אֵיסַה (ʾesah /⁠essa⁠/)
• ווּאִי (vuʾi /⁠vui⁠/)
• אֵיסִי (ʾesi /⁠essi⁠/)