אילם

Hebrew[edit]

Root
א־ל־ם (ʾ-l-m)

אילם / אִלֵּם • (ilém) m (plural indefinite אילמים / אִלְּמִים, singular construct אילם / אִלֵּם־, plural construct אילמי / אִלְּמֵי־, feminine counterpart אילמת / אִלֶּמֶת)

אילם / אִלֵּם • (ilém) third-singular masculine past (pi'el construction)

(transitive) to bundle, bind.
- Tanach, Genesis 37:7, with translation of the American Standard Version:
  וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה
  v'hiné anáchnu m'al'mím alumím b'tóch hasadé
  for, behold, we were binding sheaves in the field

Conjugation of אילם / אִלֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְאַלֵּם action noun: —
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	אילמתי / אִלַּמְתִּי		אילמנו / אִלַּמְנוּ
	second	אילמת / אִלַּמְתָּ	אילמת / אִלַּמְתְּ	אילמתם / אִלַּמְתֶּם	אילמתן / אִלַּמְתֶּן
	third	אילם / אִלֵּם	אילמה / אִלְּמָה	אילמו / אִלְּמוּ
present		מְאַלֵּם	מְאַלֶּמֶת	מְאַלְּמִים	מְאַלְּמוֹת
future	first	אֲאַלֵּם		נְאַלֵּם
	second	תְּאַלֵּם	תְּאַלְּמִי	תְּאַלְּמוּ	תְּאַלֵּמְנָה¹
	third	יְאַלֵּם	תְּאַלֵּם	יְאַלְּמוּ	תְּאַלֵּמְנָה¹
imperative		אַלֵּם	אַלְּמִי	אַלְּמוּ	אַלֵּמְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.