גירש

Hebrew

Etymology

Root
ג־ר־שׁ (g-r-š)

Compare Ugaritic 𐎂𐎗𐎌 (grš, “to expel”).

Verb

גירש / גֵּרֵשׁ • (gerésh) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart גורש / גֹּרַשׁ)

1. to expel, to drive out, to exile
2. (Jewish law) to divorce (someone)

Conjugation

Conjugation of גירש / גֵּרֵשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְגָרֵשׁ action noun: גירוש / גֵּרוּשׁ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	גירשתי / גֵּרַשְׁתִּי		גירשנו / גֵּרַשְׁנוּ
	second	גירשת / גֵּרַשְׁתָּ	גירשת / גֵּרַשְׁתְּ	גירשתם / גֵּרַשְׁתֶּם	גירשתן / גֵּרַשְׁתֶּן
	third	גירש / גֵּרֵשׁ	גירשה / גֵּרְשָׁה	גירשו / גֵּרְשׁוּ
present		מְגָרֵשׁ	מְגָרֶשֶׁת	מְגָרְשִׁים	מְגָרְשׁוֹת
future	first	אֲגָרֵשׁ		נְגָרֵשׁ
	second	תְּגָרֵשׁ	תְּגָרְשִׁי	תְּגָרְשׁוּ	תְּגָרֵשְׁנָה1
	third	יְגָרֵשׁ	תְּגָרֵשׁ	יְגָרְשׁוּ	תְּגָרֵשְׁנָה1
imperative		גָּרֵשׁ	גָּרְשִׁי	גָּרְשׁוּ	גָּרֵשְׁנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• H1644 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible