זיהה

to-infinitive: לְזַהוֹת
action noun: זיהוי &#x2f; זִהוּי

Hebrew[edit]

זיהה / זִהָה • (zihá) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart זוהה / זֹהָה)

to identify; to recognize
- 2009, Daniela Spektor, ארובות ואוטובוסים:
  אולי יהיה שם מי שיזהה אותי
  uláy yihyé sham mi shey'zahe otí
  maybe there will be someone there who will recognize me

Conjugation of זיהה / זִהָה (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְזַהוֹת action noun: זיהוי / זִהוּי
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	זיהיתי / זִהִיתִי		זיהינו / זִהִינוּ
	second	זיהית / זִהִיתָ	זיהית / זִהִית	זיהיתם / זִהִיתֶם	זיהיתן / זִהִיתֶן
	third	זיהה / זִהָה	זיהתה / זִהֲתָה	זיהו / זִהוּ
present		מְזַהֶה	מְזַהָה	מְזַהִים	מְזַהוֹת
future	first	אֲזַהֶה		נְזַהֶה
	second	תְּזַהֶה	תְּזַהִי	תְּזַהוּ	תְּזַהֶינָה¹
	third	יְזַהֶה	תְּזַהֶה	יְזַהוּ	תְּזַהֶינָה¹
imperative		זַהֵה	זַהִי	זַהוּ	זַהֶינָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.