כיכב
Jump to navigation
Jump to search
Hebrew[edit]
Etymology[edit]
From כּוֹכָב (kokháv, “star”).
Verb[edit]
כיכב / כִּכֵב • (kikhév) third-singular masculine past (pi'el construction)
- to star (appear as a featured performer)
Conjugation[edit]
Conjugation of כיכב / כִּכֵב (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | כיכבתי / כִּכַבְתִּי | כיכבנו / כִּכַבְנוּ | ||
| second | כיכבת / כִּכַבְתָּ | כיכבת / כִּכַבְתְּ | כיכבתם / כִּכַבְתֶּם | כיכבתן / כִּכַבְתֶּן | |
| third | כיכב / כִּכֵב | כיכבה / כִּכְבָה | כיכבו / כִּכְבוּ | ||
| present | מְכַּכֵב | מְכַּכֶבֶת | מְכַּכְבִים | מְכַּכְבוֹת | |
| future | first | אֲכַּכֵב | נְכַּכֵב | ||
| second | תְּכַּכֵב | תְּכַּכְבִי | תְּכַּכְבוּ | תְּכַּכֵבְנָה1 | |
| third | יְכַּכֵב | תְּכַּכֵב | יְכַּכְבוּ | תְּכַּכֵבְנָה1 | |
| imperative | כַּכֵב | כַּכְבִי | כַּכְבוּ | כַּכֵבְנָה1 | |
| notes |
| ||||
or
Conjugation of כיכב / כִּכֵּב (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | כיכבתי / כִּכַּבְתִּי | כיכבנו / כִּכַּבְנוּ | ||
| second | כיכבת / כִּכַּבְתָּ | כיכבת / כִּכַּבְתְּ | כיכבתם / כִּכַּבְתֶּם | כיכבתן / כִּכַּבְתֶּן | |
| third | כיכב / כִּכֵּב | כיכבה / כִּכְּבָה | כיכבו / כִּכְּבוּ | ||
| present | מְכַכֵּב | מְכַכֶּבֶת | מְכַכְּבִים | מְכַכְּבוֹת | |
| future | first | אֲכַכֵּב | נְכַכֵּב | ||
| second | תְּכַכֵּב | תְּכַכְּבִי | תְּכַכְּבוּ | תְּכַכֵּבְנָה1 | |
| third | יְכַכֵּב | תְּכַכֵּב | יְכַכְּבוּ | תְּכַכֵּבְנָה1 | |
| imperative | כַּכֵּב | כַּכְּבִי | כַּכְּבוּ | כַּכֵּבְנָה1 | |
| notes |
| ||||